<h1>פירוש רבינו שמעיה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
וריוח היה בין הגזירין. משוך מן הקרן. מצד מערב כלפי צפון בעומד חמש סאין. שמסדרין עצים כל כך למערכה שניה שיהו עושין ה' [סאין] גחלים כדי להכניסם למזבח הזהב להקטיר עליהן הקטרת. ובשבת מסדרין גיזרין בשיעור שיהו עושין ח' סאין גחלים, כדי שכשמכניס מהם למזבח הפנימי ה' סאין לקטרת ישתייר עוד שם גחלים על גבי המזבח החיצון ששם היו מקטירין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. האיברים והפדרים [דאמרי'] לעיל דסונקין אותן לצידי המזבח. מחזירין [אותן] למערכה. הציתו שתי המערכות באש. מערכה גדולה ומערכה שניה. ירדו ובאו ללשכת הגזית. ושם אמ' להם הממונה. כו'. אמר רבא גוזמא הא דתני בשלש מאות כור. השקו את התמיד כדי שתהא נח להפשיט. בכוס של זהב היינו גוזמא. ובצורות בשמים והי' הבאי. ותבקע הארץ לקולם גוזמא.
<h2>דף כט:</h2>
מייש. לא איתפרש לנו איזה [מין הוא]. [קטמי] מגואי. שמבפנים אין נעשים אפר אלא מבחוץ. כיון דקטמי מן... דת"ק לא פסיל... [אלא] למאן דאמ' [משום ישוב] ארץ ישראל... משום יישוב ...אבל [זית וגפן] דברי הכל אין כשרין למערכה משום דלא שכיחי במינייהו דלא עבדי פירי.0...
<h2>דף ל.</h2>
ושייפי ליה לגרעינא. בחלבא... לא איתפרש. קורא עבדי ולא פירות. ומצליח כל כך. תלת [בורכי] מינייהו לא מחזקא להו גמלא. שאין צריכין שלשה ענפים ממנו לעשות מהן גשר, דבפחות משלשה יש בהן כדי לעשות גשר. מאי טעמא. עביד להו חזית. כדי שתהא הרוח מנשבת. באותו חזית ותדלק יפה. מיתיבי ריוח היה בה בין הגזירין כו'. דחזיתה שהיתה לצורך האליתא נעשית וקשיא לרב חסדא. אמ' לך רב ההוא מקומות מקומות עבדי. ב' דחזית עבדי כדי שתהא הרוח מנשבת בה.
הגרה. היינו הקנה והריאה והכבד והלב. בורקי. האיר המזרח. מתיא בן שמואל. שהיה ממונה על הפייסות היה שואל לשומר שאמר בורקי. האיר כלפי מזרח עד שהוא בחברון. עד שיכול לראות עומד חברון שסמוך לה. והצופה אומר הין ואמרינן בירושלמי [פ"ג יומא ה"א, י"ג ע"א] דלהכי אמר בחברון כדי להזכיר זכות אבות בחברון. מקצוע צפונית מערבית. ואמרינן ביומא [י"ז ע"ב] מ"ט קתני במקצוע דרומית, משום דלא קיימ' בקרן דרומית מערבית אלא משוכה הימינ' כלפי צפון דמאן דאתי מדרום מיחזי ליה כמאן דקאי בצפון. וארבע לשכות היו שם. בד' רוחות העזרה. אחת לשכת הט'. וקא חשיב להו דרך שמאל. לשכת הטלאים. במערבית דרומית. ואח' לשכת החותמות. במערבית צפונית. ואחת לשכת בית המוקד. במזרחית צפונית. ואח' לשכת לחם הפנים. במזרחית דרומית. תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. לצורך עבודה.
<h2>דף ל:</h2>
אע"פ שהוא מבוקר ומבערב. דקיימא לן שהיו מבקרין אותן ד' ימים קודם שחיטתן. עמודים ננסים. קצרים. ורביעיות של ארז. קורות של ארז. על גביהן. מזו לזו. שלשה סדרים. של אונקליות לכל עמוד ועמוד. ומפשיטין על השלחן. ואחר כך תולין באונקליות וכו'. ושני מפתיחות. היינו נמי מחשבון הכלים. ואותן שני מפתיחות היו לפתוח בו הפשפש של תא, שני עמודים היו לאותו פשפש. אחד יורד אמת שיחי ואחד פותח כאן. כלומר אחד מבפנים ואחד מבחוץ, אותן שבפנים היה צריך להושיט זרועו עד בית השחי עם המפתח קודם שיהא יכול לפותחן, ומנעול החיצון כיון שנותן בו המפתח נפתח לאלתר. בא לו לפשפש הצפוני. שבא לו לתא שבצפון שסמוך לחומת ההיכל ובו פתח קטן. ושני פשפשין היו לו לשער הגדול. כלומר שני תאים היו לו להיכל. אחד בצפון ואחד בדרום. וכל אחד היו לו פשפש קטן. שבדרום. היה סגור. ועדיין לא עשה כלום באותן מפתחו'. נטל מפתח אחד ופתח הפשפש של תא הצפוני באותן שני מפתיחות שאחד יורד מבית שיחי וכו'. נכנס לתא ומתא נכנס להיכל. דרך פתח קטן. והולך בהיכל עד שמגיע לשער הגדול של היכל. העביר את הנגר שבפנים. ואת הפותחות ופתחו. מבפנים. לא היה שוחט. את התמיד. עד שהוא שומע קול שער הגדול של היכל שנפתח משום שנ' [ויקרא ג' ד'] ופתחו ושחטו אותו פתח אהל מועד ואמרינן [עירובין ב' ע"א] בזמן שבית המקדש פתוח ולא בזמן שהוא נעול. מגריפה. היינו דאמרינן במסכת ערכין [י"א ע"א] שהיה בה עשרה נקבים וכל אחד מוציא מאה מיני זמר. חליל וצלצל. כלי שיר היו. והן אחר כששומעין קול שער ההיכל שנפתח. הגיע. זמן השחיטה ושחט. ובאחרונה כיבד את שאר של דשן לתוכו לאמצעיתו של מזבח ונטלו והניחו בצד השני ויצא. ומצא שני נרות מזרחיים. שכלפי מזרח דולקים דקסבר בין מזרח ומערב הית' נתונה. ומדשן את השאר. אותן שמצא שכבו שזורק מה שנשתייר מן הפתילה ומן פסולת השמן לחוץ נותן שם פתילה חדשה ושמן. מניחן אותן שדולקין במקומן. ואם מצאן לאותן שני מזרחיים שכבו והאחרים עדיין דולקים. מדשנן לאילו שנים. ומדליקן מן הדולקות ואחר כך מכבה את השאר הדולקין ומדשנן ומניח את הדישון בתוך הכוז. ומניח את הכוז על מעלה שניה של מנורה. ויצא ולאחר הקטר' חוזר לשם כדקתני לקמן בהחלו עולין במעלות האולם [ל"ב ע"ב] נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים ומדשנן ומניח את המערבית דולק שממנו היה מדליק כו'.
לא היו כופתין את הטלה. של תמיד, ארבע רגליו כחדא כדרך שאנו עושין. אלא מעקידין אותו. יד ורגל. על טבעת שנייה דכ"ד טבעות היו שם לכ"ד משמרות והיו עומדין בד' שורות ששה בכל שורה ושורה ולהכי על טבעת שנייה, שאם היו שוחטין על טבעת הראשונה שבקרן זוית יהא מונח בה באלכסון, דבשחיטת התמיד לא היו חוששין באיזו טבעת של משמר היו שוחטין. שיירי הדם כו' עד כאן שמענו ביאור המשנה.
<h2>דף לא:</h2>
משום בזיון קדשים של' יכפתוהו כולו כדרך שעושין בחולין. משום מהלך בחוקין המינין שכשהכומרים חונקין בהמה לתקרוב' ע"ז שלהם כופתין אותו כולו. דכפתיה כוליה. בשיראי או בהוצאה דדהבא. למאן דאמ' משום בזיון קדשים ליכא, למאן דאמ' משום חוקי המינין איכא. נותנים לחם הפנים בכניסתן. עד שיסדר כל אחד ואחד על השלחן שבפנים כדרכן עם הסניפין שלו והבזיכין שלו. על שלחן של זהב. כשהיו מוציאין אותו (לשנה) [לשבת] אחרת לחלקן בין הכהנים ומניחין אותו שם עד שיתחלק. מפני שהוא מרתיח ויביא את הקרבים לידי סרחון. על קרן צפונית ומערבי' שכן דינן לשחט בצפון. על טבעת שנייה. היינו משום מעט כלפי מערב משום דבעינן כנגד היום. בדרומי'. בג' שנים ליום נגד ליום. אמר לך ר' דאם כתוב במשנה של שחר היה נשחט על קרן מזרחית צפונית ושל בין הערבי' היה נשחט על קרן צפוני' ומערבי', מפרשין הכי נגד היום, דשל שחר נשחט כלפי מזרח במקום שהחמה עומדת בשחרית, ושל בין הערבים נשחט כלפי מערב כנגד מקום עמידת החמה בערבית. ואם כת' במשנה של שחר נשחט במערבית צפוני' ושל בין הערבים נשחט במזרחי' צפוני' מפרשינ' הכי נגד היום ושל שחר היה נשחט כלפי מערב מקום שקילוח החמה זורח בשחרית ושל בין הערבים כלפי מזרח ששם נראית תחת תמורה של חומה בערבית דהיינו כנגד זריחת היום, דמצו' לעשות שנים ביום.
<h2>דף לב.</h2>
תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה. יש כח לעין להסתכל בה, מפני שהיא (רחוקים) [רחוקה] מבני אדם ואין הזוהר מזיק לאדם לעין. באמצע הרקיע אין הכל מסתכלין בה. שאין כח בעין לראתה לפי שקרובה היא ומזיק כח הזהרורית. ואי חד נפיש מחבריה. לא למכתב תרי שיעוריה, לכתוב תרוויהו בההוא דנפיש. אם כן דשוין מאי טעמא חמה באמצע הרקיע אין הכל מסתכלין בה. לא מפני שקרוב', אלא משום דקאי להדי'. בגלוי. ולא כסי לה מידי אבל במזרח ומערב מתכסה בגבהן של הרים וגבעות ויש כח בעין לראותה. [מילתא דא לית לה פתר]. דבר זה אין לו פתרו'. [ימות] עצמו. על דברי תורה. יחיה עצמו על דברי תורה ולכשיגבה לבו עליו מבקש שררה ומתקצרין ימיו. ע"א יחיה עצמו בהנאות ולא יעסוק בתורה. ירחם מלכות ושולטן יתרחק מן השררה. דידי עדיפא דאמינא לכו ירחם מלכא ושולטא ולכשיבא לכך יטרח בשביל בני אדם ומהנה אותם ויתקבל (כל) [על] הבריות. לפי שכל זמן שאין לו שררה אין בידו להרע ולהטיב ואינו ניכר אם אדם טוב הוא אם לאו. מה דין איתטרסון לקיבלן מפני מה אינכם מודים לנו והלא אתם רואים עצמיכם בשפלות ואנו מלכים ושרים ושופטים ושוטרים. ואמרו לנו סטנא נוצח שהשטן נוצח ומתעה אותם ומשפיע להם גדולה ושוב מורידים לגיהנם. בגזירת מלכים שהשבתוני דבר של ביזיון. אמרו לו שולטן בין מלכו למיקטל מאן דבעי. אבל לא יאי למלכא כזב שהוא הבטיחם תחילה שלא יכעוס על כל מה שישיבו לו. חמרי לובאי מאותו מקום. ופרשי בהברא שהולכין בחושך כאורה. ואייתי קיבורי דמיתנא סיסנין של חבלים. וקטר בהאי גיסא במקום האורה, שאם ימותו החמורים בדרך תוכל לאחוז בחבלים ותלך לא תטעה בחשך.
<h2>דף לב:</h2>
ואליפית עיצה מנשיא שאמרו שלא יתכבד בשום ענין אם ילחם עמהם. גילדני דגים. בהדי דמחוורי להו כשהיו מדיחין הדגים במים. נפל בהו רוחא שחיו הדגים מחמת המים. טרא באפיה רחץ בהן פניו. אידלי כוליה שהלך סמוך למעיין כלפי למעלה לראות מהיכן המעיין יוצא. עד דמטא לפיתחא דגן עדן יהבו ליה גלגלא חדא גלגל של עין והוא היה סבור שמרגליות היה. ולא הוה תקיל אותו גלגל שוקל יותר מכל זהב שבעולם. גלגל דעינא גלגל של עין אדם. דלא קא שבע לעולם מראות. שקל קליל עפרא וכסיא לאלתר תקל כלומר דבר רמזו לו שלאחר שאדם מת ואינו רואה כלום אינו חומד שום דבר מיד הוא כשאר עפרא. גיהנם למעלה מן הרקיע שהוא מנהר דינור שהוא בא מזיעה של חיות שנ' [ירמיה כ"ג] על ראש רשעים יחול. וי"א לאחורי הרי חשך כדכתי' [ישעיה ס'] כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה'. מדכתיב נוכח פני ה' מלמד שכשעוסק בתורה שכינה כנגדו. אמ' ר' אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנ' כל בניך לימודי ה' ורב שלו' בניך אל תיקרי בניך אלא בוניך שבונייך מרבים שלום בעולם.
